לדעת-הקהל של פועלי כל העולם

 

ליאון טרוצקי

 

4 ביוני  1936

 

שאלת גורלה של רוסיה הסובייטית קרובה ללבו של כל פועל חושב. מאה ושבעים מליון בני-אדם מבצעים את הניסוי הגדול ביותר של שחרור חברתי בהיסטוריה. משמעותה של הריסתו של המשטר החדש תהיה מכה רצינית להתפתחות המין האנושי. אך דווקא מסיבה זו עולה הצורך להתייחס לכל התהליכים המסובכים והתופעות הסותרות, בהם אפשר להבחין בחיים ברוסיה הסובייטית, בצורה כנה, כלומר - בצורה ביקורתית.

 

התופעה המדאיגה ביותר בחייה הפנימיים של בריה"מ הינה, ללא כל ספק, הדיכוי הקשה והממושך, שמבוצע, ברוב המקרים, לא נגד תומכי הרסטורציה הקפיטליסטית, כי אם נגד מהפכנים שבאים בעימות כלשהו עם השכבה השלטת. בחודשים האחרונים חדרו לעיתונות העולמית מספר רב של ידיעות הקשורות לדיכוי הקשה של חברי האופוזיציה למפלגה השלטת עצמה, ושל קומוניסטים זרים, שאינם יכולים לסמוך על הגנת שגרירויותיהן של ארצותיהם. בתי-הסוהר הוכחו כבלתי-הולמים. רשת מחנות-הריכוז הסתעפה והגיעה לדרגת פיתוח גבוהה מזו שאליה הגיעה אי-פעם בתקופת מלחמת-האזרחים. תשובתם של האסירים לרדיפות בלתי-נסבלות אלה ניתנת בשביתות-רעב אינדיבידואליות וקבוצתיות, ובמעשי איבוד-עצמי לדעת, שמספרם הולך וגדל. עובדות טרגיות מרובות אלה זוכות לאישור על ידי אנשים, שזכאים לאמון מלא; אנשים המוכנים להופיע בבתי-דין, כשהאישור לעדותם בידיהם. השכל הביקורתי אינו מסוגל ליישב עובדות אלה עם הקביעה הרשמית, הטוענת כי החברה הסוציאליסטית בבריה"מ הוקמה ב"צורה סופית שאין להשיבה".

    

בחמישי ליוני הודיע פרבדה, עיתונה המרכזי של ברה"מ, על קבלת התוכנית של החוקה החדשה על-ידי הועד-המרכזי - החוקה "הדמוקרטית ביותר בעולם". ההודעה על החלטה חשובה זו, הופיעה במאמר המרכזי בעת ובעונה אחת עם הודעות על רדיפות נוספות, רדיפות איומות נגד האופיזיציוניסטים. שאלה זו הינה חשובה דיה, עד כי מוצאים אנו לנחוץ לחזור מילה במילה על הצהרתו של שופר-תעמולתם של החוגים השליטים - העיתון פרבדה. לאחר שמצביע המאמר על "הניצחונות העצומים של הסוציאליזם", שמוצאים את ביטוים בחוקה החדשה, דורש העיתון "ערנות-מוגברת" ביחס ל"כוחות מעמדיים אויבים לסוציאליזם". אך תהא זו שגיאה לחשוב שהכוונה למליצי-היושר של חידוש המלוכה, תומכי האצולה או הבורגנות. להפך, נמצא לאחר-מכן, בפסקה מקבילה בחוקה החדשה, כי באמצעות סדרת צווים, הוסר באופן סופי חוסר-השוויון של האזרחים, שנקבע על-ידי מוצאם החברתי. לפי ההסברים הרשמיים, החברה הסוציאליסטית כה איתנה עד כדי חוסר-הנחיצות בפחד מפני בני האצולה והבורגנות. באשר ל"מעשי האיבה המעמדיים כלפי הסוציאליזם" - נגדם יש לפעול באמצעים חמורים יותר. אומר פרבדה: "המאבק ממשיך, שאריות הקבוצות הקונטר-מהפכניות, המשמרות הלבנים בעלי כל צבעי הקשת, במיוחד הטרוצקיסטים והזינובייביסטים, חלשות מדי ואינן מסוגלות להתקפה חזיתית. לכן הן עדיין פועלות על בסיס עבודת ריגול, מעשי חבלה ועבודה טרוריסטית. למרות כל ניסיונותיהם להסוואה, הנעשים בכשרון רב, נמשיך בעתיד למחות ולהרוס ביד תקיפה את אויבי העם - את הטרוצקיסטים הנאלחים."

 

מילים אלה דוברות בעד עצמן. הקבוצה השלטת ברוסיה הסובייטית מפרסמת את "החוקה הדמוקרטית ביותר בעולם", ומבטיחה באותה עת "להרוס" את תומכיו של חלק מוגדר וקבוע של המחשבה הסוציאליסטית, כאשר היא מאשימה אותם בפשעים כמו: "ריגול", "מעשי חבלה" ו"עבודה טרוריסטית". האשמה זו מקבלת אופי הזיתי מוחלט. אין היא, ואפילי במעט, טובה מאותן ההאשמות שהוטחו נגד הכופרים בימי-הביניים, שהואשמו בהפצת בצורות ומגפות, או ההאשמות שהוטחו נגד היהודים, שהואשמו כי הם עושים שימוש בדם נוצרי. אף עובדה זו אינה ממעיטה מהמציאות הנוראה של איום בהרס.

 

התנועה "הטרוצקיסטית", כפי שהיא נקראת, הינה בעלת-אופי בינלאומי. היא מפיצה ספרים ומאמרים בחמש-עשרה שפות לפחות. לתנועה זו אפשר להתייחס בצורות שונות: אפשר לאהוד אותה, או להפך - להרשיעה ולחייבה; אך כל פועל חושב, כל אדם רציני, מסוגל להשתכנע מתעודות ומסמכים שאין להפריכם ולסותרם, שקיימת כאן שאלה של איגוד מהפכני, שהציב לעצמו את המשימה של שחרור המנוצלים. כך, במשך מאורעות יוני בפריס[1], האשימה העיתונות הבורגנית פה-אחד את "הטרוצקיסטים", בכך שעוררו שביתות; עיתונות הקומינטרן האשימה אותם בכך שניסו לעורר מהפכה באופן מלאכותי. האם אפשר להאמין כי תנועה אחת, שמונחית על-ידי אותם האנשים ואותן הדעות חותרת בכל ארצות הקפיטליזם לתפוס את השלטון מידי הבורגנות, אך בתוך בריה"מ מנסה לבסס את הקפיטליזם מחדש בעזרת "ריגול", "מעשי חבלה"  ו"עבודה טרוריסטית"?

 

כל אחד מידידיה הבלתי-משוחדים של בריה"מ, כלומר כל אחד מאוהדי ההמונים העובדים, חייב לומר לעצמו: ההסבר הרשמי כולל שקר ברור וגס. והקבוצה השלטת מכינה את אובדנם הפיסי של יריביה האידיאולוגים באופן גלוי, ואינה יכולה למצוא מילה אחת כבדת-משקל כהסבר או כהצדקה לדיכוי כזה. האם אפשר לסבול עמדה זו בצורה פסיבית? האם אפשר לעבור עליה בשתיקה ?

 

אנו מכריזים לפני דעת-הקהל הכלל-עולמית, כי אין זה נכון ש"טרוצקיסטים" ו"זינובייביסטים" מתאמצים וחותרים, או יכולים לחתור, לקראת חידוש הקפיטליזם; אין כל אמת בטענה שהיו להם, או שיהיו להם קשיים כלשהם עם תככי-ריגול או ניסיונות טרוריסטיים של קונטר-מהפכה; אין כל אמת בטענה שפעילותם מכוונת או יכולה להיות מכוונת נגד הסוציאליזם. אך מצד שני, אמת אחרת, שאינה שרויה במחלוקת ושאין לערער עליה בולטת בכל הספרות הדנה בשאלה. ה"טרוצקיסטים" הינם יריבי מדיניותה של הקבוצה הסובייטית השלטת. הם יריבי חוסר-השוויון ההולך וגדל בבריה"מ, יריבי חידושו של המעמד-השוטר, ומעל לכל - יריבים של כוחה הבלתי-מוגבל וטובות-הנאתה הבלתי-מוגבלות של הביורוקרטיה. אין זה הפרולטריון הסובייטי שמעניש פה את "אויביו המעמדיים", כי אם הביורוקרטיה הסובייטית שמשמידה קבוצה, המנסה לבטא ולהפגין את חוסר שביעות-הרצון של ההמונים העובדים, וזאת במאבקה לשמור על כוחה ועל טובות-ההנאה שלה.

 

אנו לוקחים על עצמנו את האחריות המלאה, לדברים נאמרו, דברים שיכולים לזכות בהוכחה מלאה בכל רגע ורגע, ללא שום קושי. על הממשלה הסובייטית לאפשר לועד בינלאומי אובייקטיבי לבדוק בצורה חופשית את אותם הפשעים האמורים של הטרוצקיסטים והזינובייביסטים ואת פשעיהן של קבוצות אופוזיציה אחרות. אין אנו דורשים יותר מכך.

 

כל ארגון פועלי, כל קבוצה חברתית מתקדמת, כל עיתון ישר, כל ידיד של הפועלים מעונין בהבהרתה המלאה וההחלטית של שאלה בוערת זו. המסר חייב לעלות, סדרת הטרגדיות הבלתי-פוסקות חייבת להתגלות. מוכרחים להשיג את האפשרות לאותה חקירה. האמת כולה חייבת להתגלות. יש צורך להעלות ולתמוך בתביעה לשליחת משלחת בעלת סמכות מוחלטת בארגונים פועליים, באספות ובעיתונות. משימתה של משלחת זו - חקירת הסיבות האמיתיות לרדיפות, שמהוות מכשיר-איום של הביורוקרטיה נגד המהפכנים, הן הטרוצקיסטים, הן הזינובייביסטים והן נציגיהם של תנועות אחרות. אם אין לביורוקרטיה הסובייטית מה להסתיר בעניין זה מפני מעמד-הפועלים הבינלאומי - היא חייבת להיענות לתביעה זו.

 

הערות