השאלה של מפלגת פועלים בארצות-הברית

 

ליאון טרוצקי[1]

 

19 במאי 1932

 

קראתי שוב את התזיסים של הועידה השנייה של הליגה האמריקאית[2] בנוגע לשאלה של מפלגת פועלים. תזיסים אלו מצוינים, לדעתי, בכל חלקיהם, ואני סומך עליהם את ידי.

 

עלי להדגיש עוד יותר את הסכמתי עם אותם התזיסים, כיוון שהראיון שנתתי ל-"ניו-יורק טימס" ושהתפרסם במרץ 1932 עורר אי-הבנה ופרוש מוטעה, במיוחד אצל קבוצת לאבסטון.[3]

 

1. איזו דעה ביטאתי על מפלגת פועלים באותו גילוי דעת? אני קבעתי שהפוליטיקה האמריקאית תעבור אירופאיזציה, במובן זה - שהתפתחותה הבלתי-נמנעת והאימננטית של מפלגה של מעמד הפועלים תשנה לחלוטין אח פני הפוליטיקה של ארצות-הברית. קביעה זו אינה מחדשת מאומה למרכסיסט. השאלה לא היתה של מפלגת פועלים ("לייבור פרטי") במובן הבריטי הספציפי, אלא במובנה האירופאי הכללי, ומבלי לציין איזו צורה תלבש אותה המפלגה או דרך איזה שלבים תעבור. באותו ראיון, לא היה הצורך הקטן ביותר להיכנס לחילוקי-הדעות הטקטיים הפנימיים שבתוך שורות הקומוניסטים. תרגומו של הראיון לאנגלית מהמקור הרוסי, בו השתמשתי במלים "רבוצ'איה פרטייה", היה לקוי כי הוא אפשר פרוש קונקרטי וספציפי במקום פירוש כללי.

 

2. לא ניתן יהיה לקבוע שגם המונח הכללי "מפלגה של מעמד הפועלים" אינו מוציא מכלל חשבון מפלגת פועלים ("לייבור פרטי") במובנה הבריטי. שיהיה כך. אולם, לאפשרות זו אין לא-כלום עם שאלה טקטית מדויקת. אנו יכולים להניח היפותטית שהבירוקרטיה האיגוד-מקצועית האמריקאית תיאלץ, בתנאים היסטוריים מסוימים, לחקות את הביורוקרטיה האיגוד-מקצועית הבריטית ביצירת מעין-מפלגה המבוססת על האיגודים המקצועיים. אולם אפשרות זו, הנראית לי מאד בעייתית, אינה מהווה מטרה שלמענה הקומוניסטים צריכים להיאבק ושעליה צריך לרכז את תשומת ליבו של האבנגרד הפרולטרי.

 

3. תקופה ארוכה של בלבול בקומינטרן גרמה לאנשים רבים לשכוח עקרון מאד פשוט אך חד-משמעי בהחלט: שמרכסיסט, מהפכן פרולטרי, אינו יכול להופיע בפני מעמד הפועלים עם שני דגלים. הוא אינו יכול להגיד באסיפת פועלים: "יש לי כרטיס אחד למפלגה מסוג א-א, וכרטיס אחר, זול יותר, עבור הפועלים הנחשלים". אם אני קומוניסט, עלי שלהלחם למען המפלגה הקומוניסטית.

 

4. ניתן לומר שבתנאים של ארצות-הברית, מפלגת פועלים במובנה הבריטי תהיה צעד פרוגרסיבי, ועל ידי כך שאנו מכירים בעובדה זו ומציינים אותה, אנו עצמנו מסייעים להקים מפלגה כזו, אם כי באופן עקיף. אבל בדיוק זו הסיבה שאף פעם לא אקח על עצמי את האחריות להצהיר באופן מופשט ודוגמטי שיצירת מפלגת פועלים תהיה "צעד פרוגרסיבי" גם בארצות הברית, כי איני יודע באיזה נסיבות, באיזו הדרכה, ולמען איזו מטרות מפלגה כזו תוקם. נדמה לי שסביר יותר - בארצות הברית, במיוחד, הנעדרת מסורת רצינית של פעולה פוליטית עצמאית של מעמד הפועלים (כדוגמת הצ'ארטיזם[4] באנגליה) ושבה הביורוקרטיה האיגוד-מקצועית היא ריאקציונית יותר ומושחתת יותר ממה שהיתה בשיא האימפריה הבריטית - שיצירת מפלגת פועלים תואץ רק על ידי לחץ מהפכני עצום של המוני העובדים ועל ידי האיום המתגבר של הקומוניזם. ברור לחלוטין שבתנאים אלו מפלגת פועלים תסמן לא צעד פרוגרסיבי אלא מעצור להתפתחותו הפרוגרסיבית של מעמד הפועלים.

 

5. אין אנו יכולים להתנבא באיזו צורה תיהפך מפלגתו של מעמד הפועלים בארצות-הברית, בעתיד המיידי, למפלגה המונית של ממש, מכיוון שהמפלגות הסוציאליסטיות ומפלגות הפועלים שונות מאד האחת מן השנייה בארצות שונות, גם באירופה. בבלגיה, למשל, קמה מפלגה מסוג ביניים. בטוח ששלבי ההתפתחות של המפלגה הפרולטרית בארצות-הברית יהיו מיוחדים במינם. אנו יכולים לקבוע בביטחון הרב ביותר: במיוחד לאור העובדה שבתקופה מ-1921 עד 1924, עברה ארצות הברית ניסיון חשוב ביצירת מפלגת פועלים או מפלגת פועלים-איכרים[5]: תחייתה של תנועה דומה לא תוכל להיות חזרה סתמית על הניסיון ההוא, אלא תהיה תנועה פורה ומגובשת הרבה יותר, ותהיה בהדרכת מפלגה קומוניסטית מהפכנית, או בהדרכת יסודות רפורמיסטיים כנגד מפלגה קומוניסטית מתעצמת. וגם אם ב-1921-24 לא מצאה המפלגה הקומוניסטית אפשרויות גדולות לפעולה עצמאית בתוך הארגון של מפלגת פועלים התחלתית, יהיו לה עוד פחות אפשרויות בשלב החדש של תנועה דומה.

 

   ייתכן שהביורוקרטיה האיגוד-מקצועית ויועציה הסוציאליסטים והדמוקרטים-השמאליים יתגלו כשנונים יותר ויתחילו בהקמתה של מפלגת פועלים עוד לפני שהתנועה מהפכנית תגיע לממדים מאיימים. לאור האמפיריציזם המגשש באפילה של הביורוקרטיה הפועלית האמריקאית והאריסטוקרטיה הפועלית, ולאור צרות-האופקים הפרובינציאלית שלהן, שנינות זו נראית מאד לא סבירה. הכישלון של ניסיון דומה בעבר מראה לנו שהביורוקרטיה, שכבה דביקה במטרותיה המיידיות, הינה בלתי-מסוגלת לחלוטין לנהל פעולה פוליטית שיטתית בקנה-מידה גדול, גם למען האינטרסים של החברה הקפיטליסטית. הביורוקרטיה תצטרף לקבל מכה על הראש לפני שתיקח יוזמה "רדיקלית" כזו. אולם, אם יצירת מפלגת פועלים בתקופה מסוימת תמנע הצלחות גדולות לקומוניזם, חובתנו היסודית אינה להכריז על טיבה הפרוגרסיבי של מפלגת הפועלים אלא על אפיה הבלתי מספיק, הדו-משמעי, והמוגבל, ולהצביע על תפקידה ההיסטורי כמעצור למהפכה הפרולטרית.

 

7. האם עלינו להצטרף למפלגת הפועלים ההיא או להישאר מחוצה לה? זו אינה שאלה של עקרון אלא של נסיבות ואפשרויות. השאלה עולה מניסיון הקומוניסטים הבריטיים עם מפלגת הלייבור, וניסיון זה שרת עד כה את מפלגת הלייבור הרבה יותר מאשר את הקומוניסטים. מובן מאליו שאפשרות ההשתתפות בתנועה למען מפלגת פועלים והשימוש בה תהיה גדולה יותר בראשית דרכה, זאת אומרת, בתקופה שבה המפלגה אינה מפלגה אלא תנועה פוליטית המונית אמורפית. אין ספק שעלינו להשתתף בה בתקופה ההיא ובמרץ הרב ביותר; לא כדי לעזור ביצירת מפלגת פועלים שתוציא אותנו ותילחם נגדנו, אלא כדי לדחוף את היסודות הפרוגרסיביים של התנועה שמאלה יותר ויותר על ידי הפעילות שלנו והתעמולה שלנו. ידוע לי שזה נראה פשוט מדי לאנשי האסכולה הגדולה החדשה שבכל מקום מחפשים שיטה לקפוץ מעל ראשם החלש.

 

8. התייחסות למפלגת פועלים כאל סידרה משולבת של חזיתות מאוחדות מסמלת אי-הבנת רעיון החזית המאוחדת וגם רעיון המפלגה. החזית המאוחדת נוצרת בנסיבות קונקרטיות למטרות קונקרטיות, המפלגה הינה קבועה. בחזית מאוחדת ידינו חופשיות להינתק מבני בריתנו הזמניים. במפלגה משותפת עם אותם בני-ברית אנו כבולים בידי משמעת ואפילו על ידי עצם עובדות קיום המפלגה עצמה. יש להבין היטב את ניסיון הקואומינטנג והועד האנגלו-רוסי. הקו האסטרטגי שהוכתב על ידי חוסר רוח העצמאות של המפלגה הקומוניסטית ועל ידי הרצון להיכנס למפלגה "הגדולה" (קואומינטנג, מפלגת הלייבור) יצר באופן בלתי נמנע את כל התוצאות של ההסתגלות האופורטוניסטית לרצונם של בני-הברית, ודרכם - לרצון האויב. אנו חייבים לחנך את הקאדרים שלנו לבטוח בניצחון הרעיון הקומוניסטי ולבטוח בעתידה של המפלגה הקומוניסטית. המאבק המקביל למען מפלגה אחרת בהכרח יוצר במוחותיהם כפילות, ומפנה אותם לדרך האופורטוניזם.

 

9. למדיניות  "החזית המאוחדת" אין רק יתרונות גדולים אלא גם מגבלות וסכנות. החזית המאוחדת, גם בצורה של בלוקים זמניים, דוחפת אותך לעתים קרובות לסטיות אופורטוניסטיות ואפילו פטאליות, כמו, למשל, של בראנדלר [בגרמניה] ב-1923. סכנה זו נהפכת למכרעת במצב שבו המפלגה המתיימרת להיות קומוניסטית נהיית חלק ממפלגת פועלים שנוצרה הודות לתעמולתה ולפעילותה של המפלגה הקומוניסטית עצמה.

 

10. נכון הוא שמפלגת הפועלים יכולה להיות זירת מאבק מוצלח עבורנו, ונכון הוא שמפלגת הפועלים, הנוצרת כמחסום לקומוניזם, יכולה בתנאים מסוימים לחזק את המפלגה הקומוניסטית - אבל רק בתנאי שאנו מתייחסים למפלגת הפועלים לא כמפלגה "שלנו" אלא כזירה בה אנו פועלים כמפלגה קומוניסטית עצמאית לגמרי.

 

11. יש לעשות הערכה של כל ההחלטות שהתקבלו אודות מפלגת הלייבור הבריטית, לא כמו שנכתבו לפני התנסות הקומינטרן והמפלגה הקומוניסטית הבריטית באותו עניין, אלא לאור ניסיון זה. המאמץ ליישם לקחים אלה באופן מכאני, כיום, ב-1932, בתנאים אמריקאיים - אופייני הוא לרוח האפיגונים[6] ואין לו לא-כלום עם המרכסיזם והלניניזם.

 

12. מיותר לציין שרעיון מפלגת פועלים-איכרים מהווה לגלוג בוגדני למרכסיזם.

 

הערות