תעשיה מולאמת וניהול פועלי

 

ליאון טרוצקי

 

בארצות נחשלות מבחינה תעשייתית משחק ההון הזר תפקיד קובע. מכאן החולשה היחסית של הבורגנות הלאומית ביחס לפרולטריון הלאומי. דבר זה יוצר תנאים מיוחדים של כוח המדינה. הממשלה מתפתלת בין ההון הזר והמקומי, בין הבורגנות הלאומית החלשה ובין הפרולטריון החזק יחסית. דבר זה נותן לממשלה באופן ברור לאבחנה אופי בונפרטיסטי מסוגו הוא. היא מעלה עצמה מעל למעמדות .למעשה היא יכולה למשול או על-ידי הפיכת עצמה למכשיר של ההון הזר והחזקת הפרולטריון באזיקי דיקטטורה משטרתית, או על-ידי תמרון עם הפרולטריון אפילו עד כדי ויתורים לטובתו ועל-ידי כך זכייה בחופש מסוים כלפי הקפיטליסטים הזרים. המדיניות הנוכחית (של הממשלה המקסיקאית - המתרגם) נמצאת בשלב השני: השגייה הגדולים ביותר הם הפקעת הרכבות ותעשיית הנפט.

 

צעדים אלה הם באופן מלא בתחום הקפיטליזם הממלכתי. אולם בארץ חצי-קולוניאלית מוצא הקפיטליזם הממלכתי את עצמו תחת לחץ כבד של ההון הפרטי הזר וממשלותיו, ואינו יכול לקיים עצמו ללא התמיכה הפעילה של הפועלים. זוהי הסיבה שהוא מנסה, מבלי לאפשר לכוח הממשי להתחמק מידיו, להעמיס על ארגוני הפועלים חלק ניכר מן האחריות ליצור התקין בענפים המולאמים של התעשייה.

 

מה צריכה להיות מדיניות מפלגת הפועלים במקרה כזה? תהיה זו כמובן טעות הרת-אסון, בגידה גלויה, להניח כי הדרך לסוציאליזם עוברת, לא דרך המהפכה הפרולטרית, כי אם דרך הלאמת ענפים שונים בתעשייה על-ידי המדינה הבורגנית והעברתם לידי ארגוני הפועלים. אולם השאלה איננה זו. הממשלה הבורגנית נגררה אל ההלאמות ואולצה לבקש את שיתוף הפעולה של העובדים בניהול הכלכלה המולאמת. אפשר כמובן להימנע מן השאלה על-ידי הזכרת העובדה כי אם אין הפרולטריון נוטל לידיו את הכוח, השתתפות של איגודים מקצועיים בניהול מפעלים של הקפיטליזם הממלכתי אינו יכול לתת תוצאות סוציאליסטיות. אולם, מדיניות שוללת כזו מצד האגף המהפכני לא תובן על-ידי ההמונים ותחזק את האגף האופורטוניסטי. עבור מרכסיסטים אין עומדת השאלה של בנית הסוציאליזם בידיה של הבורגנות, אלא של ניצול המצבים המופיעים במסגרת הקפיטליזם הממלכתי וקידום התנועה המהפכנית של הפועלים.

 

השתתפות בפרלמנט בורגני אינה יכולה עוד להביא תוצאות חיוביות חשובות; בתנאים מסוימים היא אף מביאה לדמורליזציה של נציגי הפועלים. אולם זה איננו נימוק עבור מהפכנים בשביל אנטי- פרלמנטריזם. יהיה זה בלתי מדויק לזהות את המדיניות של השתתפות פועלים בניהול תעשיה מולאמת עם השתתפותם של סוציאליסטים בממשלה בורגנית (לזה קוראים אנו מיניסטריאליזם). כל חברי הממשלה קשורים יחד בקשרי סולידריות. מפלגה המיוצגת בממשלה היא חייבת-תשובה על כל המדיניות של הממשלה כשלמות אחת. השתתפות בניהול ענף מסוים בתעשייה מרשה אפשרות מלאה של אופוזיציה פוליטית. במקרה ונציגי הפועלים הם במיעוט בהנהלה נתונה להם כל הזדמנות להכריז ולהוציא לאור את הצעותיהם אשר נדחו על-ידי הרוב, להביא אותם לידיעת הפועלים וכו'.

 

השתתפות האיגודים המקצועיים בניהול תעשיה מולאמת יכולה להיות מושווית להשתתפות של סוציאליסטים ברשויות המקומיות, כאשר הסוציאליסטים לעתים זוכים ברוב ונאלצים לנהל כלכלה מוניציפלית חשובה, בעוד שלבורגנות השלטון על המדינה, וחוקי הרכוש הבורגניים ממשיכים להתקיים. רפורמיסטיים ברשויות המקומיות מתאימים עצמם באופן סביל אל המשטר הבורגני. בשטח זה המהפכנים עושים ככל אשר יוכלו לאינטרסים של הפועלים ובאותו זמן מלמדים את הפועלים כי מדיניות מקומית היא חסרת-אונים ללא כיבוש כוח המדינה.

 

ההבדל, אמנם, הוא שבשדה של רשויות מקומיות משיגים העובדים עמדות מסוימות באמצעות בחירות דמוקרטיות בעוד אשר בשטח התעשייה המולאמת מזמינה הממשלה עצמה את העובדים לקחת עמדות מסוימות. אולם להבדל זה אופי פורמלי טהור. בשני המקרים נאלצת הבורגנות להניח לפועלים תחומים מסוימים של פעילות. הפועלים משתמשים באלה לאינטרסים של עצמם.

                  

תהיה זו קלות-רוח לעצום את העיניים לסכנות הנובעות ממצב שבו משחקים האיגודים המקצועיים תפקיד מנחה בתעשייה המולאמת. הבסיס לסכנה זו הם הקשרים של מנהיגי צמרת האיגודים המקצועיים עם מנגנון הקפיטליזם הממלכתי, הטרנספורמציה של נציגי הפרולטריון לבני-ערובה של המדינה הבורגנית. אולם ככל שגדלה סכנה זו, הרי מהווה היא רק חלק מסכנה כללית, ליתר דיוק של מחלה כללית, כלומר, ההתנוונות הבורגנית של מנגנוני האיגודים המקצועיים בתקופה האימפריאליסטית לא רק במרכזי המטרופולין הישנים כי אם גם בארצות הקולוניאליות. מנהיגי האיגודים המקצועיים הם, ברוב עצום של המקרים סוכנים פוליטיים של הבורגנות ושל המדינה הבורגנית. בתעשייה מולאמת הם יכולים להפוך וכבר הופכים סוכנים אדמיניסטרטיביים ישירים. כנגד זאת אין דרך אחרת מאשר המאבק לעצמאות תנועת הפועלים באופן כללי, ובאופן מפורט דרך היצירה של גרעינים מהפכניים יציבים בתוך האיגודים המקצועיים, המסוגלים, תוך כדי שמירה על אחדות תנועת האיגודים המקצועיים, להיאבק למדיניות מעמדית ולהרכב מהפכני של הגופים המנהיגים.

 

סכנה מסוג אחר נעוצה בעובדה שהבנקים ומפעלים קפיטליסטיים אחרים, אשר בהם תלוי מבחינה כלכלית ענף נתון של התעשייה, יכולים להשתמש וישתמשו בשיטות חבלה מיוחדות, להניח מכשולים בדרך הניהול הפועלי, לערער את האמון בו ולהביא אותו לאסון. המנהיגים הרפורמיסטיים ינסו להיפטר מסכנה זו על-ידי התאמה נרצעת לתביעות ספקיהם הקפיטליסטיים ובמיוחד הבנקים. המנהיגים המהפכניים, בניגוד לכך, יסיקו מן החבלה על ידי הבנקים את המסקנה: יש להפקיע את הבנקים ולהקים בנק לאומי יחיד אשר יהיה בית הפיקדונות של הכלכלה. מובן כי שאלה זו חייבת להיות קשורה באופן בלתי-ניתן-להפרדה לשאלת כבוש השלטון על-ידי מעמד הפועלים .

 

החברות הקפיטליסטיות השונות, לאומיות וזרות, יקשרו באופן בלתי נמנע קשר עם מוסדות המדינה לשים מכשולים בדרכה של הנהלת העובדים של התעשייה המולאמת. מצד שני, ארגוני הפועלים הנמצאים בהנהלת הענפים השונים של התעשייה המולאמת חייבים לאחד כוחותיהם, להחליף את ניסיונם, חייבים לתת תמיכה כלכלית זה לזה, חייבים לפעול בכוחות מאוחדים על הממשלה, על תנאי האשראי וכו'. מובן כי משרד מרכזי כזה של הנהלות פועלים של ענפים מולאמים של התעשייה חייב להיות בקשרים הדוקים עם האיגודים המקצועיים.

 

על מנת לסכם ניתן לומר כי שדה חדש זה של עבודה מכיל בתוכו הן את האפשרויות הגדולות ביותר והן את הסכנות הגדולות ביותר. הסכנות הן בכך שדרך התווך של האיגודים המקצועיים המפוקחים, יכול הקפיטליזם הממלכתי להחזיק בפועלים תחת פיקוח הדוק, לנצלם באופן אכזרי ולשתק את התנגדותם. האפשרויות המהפכניות הן בכך שבבססם עצמם על העמדות בענפי התעשייה החשובים במיוחד, יכולים הפועלים להוליך את ההתקפה על כל כוחות ההון ועל המדינה הבורגנית .איזו מאפשרויות אלה תנצח? וכמה זמן ימשך הדבר? כמובן שאין אפשרות לחזות. דבר זה תלוי לחלוטין במאבק של המגמות השונות בתוך מעמד הפועלים, בניסיון הפועלים עצמם ובמצב העולמי. בכל מקרה, לשימוש של צורת פעילות חדשה זו למען האינטרסים של מעמד הפועלים ולא למען אלו של האריסטוקרטיה והביורוקרטיה הפועלית רק תנאי אחד נחוץ: הקיום של מפלגה מרכסיסטית מהפכנית הלומדת בזהירות כל צורה של פעילות מעמד הפועלים, מבקרת כל סטייה, מחנכת ומארגנת את הפועלים, זוכה בהשפעה באיגודים המקצועיים ומבטיחה ייצוג פועלי מהפכני בתעשייה המולאמת.

 

מכסיקו, 12 במאי 1939.