תשעים
שנה למניפסט הקומוניסטי
ליאון טרוצקי
קשה להאמין שרק עשר שנים תעבורנה עד לשנת ה-100
ל"מניפסט של המפלגה הקומוניסטית". מסמך זה, המגלה יותר גאוניות מכל
הדומה לו בספרות העולם, הוא מסמך מדהים, אפילו היום. בראותנו את חלקיו החשובים
ביותר שדומה כאילו נכתבו רק אתמול, אין ספק כי המחברים הצעירים (מרכס היה אז בן 29,
אנגלס בן 27) הצליחו לצפות את העתיד טוב יותר מכל אחד שקדם להם, ונראה כי גם טוב
יותר מאלה שבאו אחריהם. כבר בהקדמה המשותפת למהדורת 1872 הצהירו מרכס ואנגלס כי
למרות העובדה שקביעות משניות מסוימות במניפסט נתיישנו, הרי הם מרגישים שאין להם
זכות לשנות את הטכסט המקורי כיון שהמניפסט הפך למסמך היסטורי, בתקופת הביניים של
25 השנים. 65 שנים נוספות עברו מאז. מספר קביעות במניפסט הן נחלת העבר כיום. אנו
ננסה לקבוע בקצרה בהקדמה זו מהם הרעיונות במניפסט ששמרו על עוצמתם המלאה גם כיום,
ומהם הרעיונות הדורשים שינוי רציני או עיבוד.
1. התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה, שנתגלתה
ע"י מרכס זמן קצר קודם לכן, ויושמה בכשרון מושלם ב"מניפסט", עמדה לחלוטין
במבחן המציאות, והפריכה את הביקורת העוינת. היא מהווה כיום אחד הכלים הנעלים ביותר
של המחשבה
האנושית. כל הפירושים האחרים להיסטוריה האנושית אבדו
כל משמעות מעשית. אנו יכולים לטעון בבטחה שאי אפשר בזמננו להיות לא רק מהפכן לוחם,
אלא אפילו פרשן משכיל בפוליטיקה מבלי לאמץ את התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה.
2. הפרק הראשון במניפסט
נפתח במלים הבאות: "ההיסטוריה של כל חברה שהתקיימה עד כה היא ההיסטוריה של
מלחמת המעמדות". קביעה זו, שהיא המסקנה החשובה ביותר הנובעת מהתפיסה המטריאליסטית
של ההיסטוריה, מיד הפכה לסלע מחלוקת במלחמה המעמדות. התקפות פרועות במיוחד כוונו
ע"י צבועים ריאקציוניים, הוגי דעות ליבראליים, ודמוקרטיים אידיאליסטיים כנגד התיאוריה
שהציגה מאבק של אינטרסים חומריים ככוח המניע של ההיסטוריה במקום מושגים
כ"טובת הכלל", "אחדות לאומית", ו"אמיתות נצח מוסריות".
יותר מאוחר נצטרפו אליהם אנשים שהתחנכו בשורות תנועת העבודה, אלה המכונים
רביזיוניסטים, המכניסים למרכסיזם רוח של שיתוף פעולה עם האויב ופייסנות בין
מעמדית. לבסוף, בימינו, הלכו באותה דרך האפיגונים הנבזיים של האינטרנציונל
הקומוניסטי (הסטליניסטי): המדיניות המכונה "חזית עממית" נובעת בשלמותה משלילת
החוקים של מלחמת המעמדות. בינתיים, בתקופת האימפריאליזם, המביא את כל הסתירות
החברתיות לידי מתיחות מכסימאלית, מקנה המציאות למניפסט הקומוניסטי את נצחונו התיאורטי העליון.
3. האנטומיה של הקפיטליזם כשלב מיוחד בהתפתחות
הכלכלית של החברה, תוארה ע"י מרכס בצורה מושלמת בספרו "הקפיטאל" (1867).
אולם גם במניפסט הקומוניסטי מצטיירים בבירור הקווים העיקריים של הניתוח בעתיד: שוויון
תשלום עבור כוח העבודה למחיר יצורו מחדש, ניכוש הערך העודף
ע"י הקפיטליסטים, התחרות כחוק בסיסי של היחסים החברתיים, חורבן מעמדות
הביניים (כלומר, הזעיר-בורגנות העירונית והאיכרות), ריכוז העושר בידי מספר הולך
וקטן של בעלי רכוש מצד אחד, וגדילה של הפרולטריון מצד שני, הכנת התנאים המוקדמים, החומריים
והפוליטיים, למשטר סוציאליסטי.
4. ההצעה המובאת במניפסט כי לקפיטליזם נטייה
להוריד את רמת המחייה של הפועלים ואפילו להפוך אותם לקבצנים היתה מטרה להתקפה
כבדה. כמרים, פרופסורים, שרים, עיתונאים, תאורטיקנים סוציאל-דמוקרטיים ומנהיגי איגודים
מקצועיים התאגדו לחזית נגד מה שמכונה "תיאורית ההתרוששות". הם גילו
באופן בלתי משתנה סימנים של רווחה מתעצמת בין העמלים, בהחשיבם אריסטוקרטיה פועלית
כפרולטריון, ונטייה חולפת כמתמשכת ומתמדת. ובינתיים - אפילו התפתחות הקפיטליזם
האדיר ביותר בעולם, הקפיטליזם האמריקאי, גרמה להפיכת מיליוני פועלים לקבצנים
המתקיימים מקצבת סעד פדרלית, עירונית או פרטית.
5. נגד המניפסט שתיאר את המשברים המסחריים והתעשייתיים
כסדרה של אסונות המתגברים תמיד, טענו הרביזיוניסטים שההתפתחות הלאומית והבינלאומית
של המונופולים תבטיח שליטה על השוק ותביא בהדרגה להיעלמותם של המשברים. סיום המאה
הקודמת ותחילת הנוכחית התאפיינו בהתפתחות כה סוערת של הקפיטליזם כך שהמשברים נראו
רק כ"תאונות". אבל תקופה זו חלפה לבלי שוב. בחשבון אחרון אנו רואים שהצדק
היה עם מרכס גם בשאלה זו.
6. "גוף המבצע במדינה המודרנית הינו אך
ורק ועדה לניהול ענייניה הכלליים של הבורגנות". נוסחה ממצה זו, בה ראו מנהיגי
הסוציאל-דמוקרטיה פרדוקס עיתונאי, מכילה למעשה את התיאוריה המדעית היחידה על
המדינה. הדמוקרטיה המעוצבת ע"י הבורגנות איננה, כפי שחשבו ברנשטין וקאוצקי, שק
ריק שניתן למלאו ללא קושי בכל תוכן מעמדי שהוא. דמוקרטיה בורגנית יכולה לשרת רק את
הבורגנות. ממשלת "חזית עממית" שבראשה בלום או שאטן, קאבאלרו או נגרין, היא
אך ורק "ועידה לניהול ענייניה הכלליים של הבורגנות". בכל פעם שועדה זו
מנהלת את העניינים בצורה גרועה לבורגנות, היא מפטרת אותה בבעיטה.
7. "כל מאבק מעמדי הוא מאבק
פוליטי". "התארגנותו של הפרולטריון כמעמד הינו אפוא התארגנותו במפלגה פוליטית".
טרייד-יוניוניסטיים (מנהיגי אגודים מקצועיים) מצד אחד, ואנארכו-סינדיקאליסטים מצד שני
התחמקו, ועדיין מתחמקים מהבנת החוקים ההיסטוריים. הטרייד-יוניוניזם הוכה זה עתה אנושות
במקום המקלט העיקרי שלו: ארה"ב; האנארכו-סינדיקאליזם ספג מפלה
בלתי-ניתנת לשיקום במבצרו האחרון: ספרד. גם כאן הוכיח המניפסט את נכונותו.
8. הפרולטריון אינו יכול לכבוש את הכוח במסגרת
המרקם החוקי המיוסד על ידי הבורגנות. "קומוניסטים מצהירים בגלוי כי מטרותיהם
יכולות להיות מוגשמות רק ע"י שבירה בכוח של התנאים החברתיים הקיימים".
הרפורמיזם ניסה תמיד להסביר קביעה זו במניפסט על רקע אי בגרותה של התנועה באותו
זמן, והתפתחותה הבלתי-מספקת של הדמוקרטיה. גורלן של איטליה, גרמניה ו"דמוקרטיות"
רבות אחרות מוכיח ש"חוסר הבגרות" הינו תואר המתאים לרעיונות הרפורמיסטיים
עצמם.
9. למען שינוי סוציאליסטי של החברה, חייב
מעמד הפועלים לרכז בידו כוח המסוגל למחות כל מכשול פוליטי החוסם את הדרך לשיטה החדשה.
"הפרולטריון מאורגן כמעמד שליט" - זוהי הדיקטטורה. בעת ובעונה אחה זוהי
הדמוקרטיה הפועלית היחידה. רוחבה ועומקה תלויים בתנאים היסטוריים קונקרטיים. ככל שרב
מספרן של המדינות שהלכו בדרך המהפכה הסוציאליסטית, כן חופשית יותר וגמישה תהיה
הדיקטטורה, רחבה ומרחיקת לכת תהיה הדמוקרטיה הפועלית.
10. ההתפתחות הבינלאומית של הקפיטליזם היא
אשר קבעה את האופי הבינלאומי של המהפכה הפרולטרית. "פעולה מאוחדת של ארצות
הציויליזציה המתקדמות היא אחד התנאים הראשוניים לשחרור הפרולטריון". ההתפתחות
העקבית של הקפיטליזם איחדה כה חזק את כל החלקים של כוכבנו, ה"מתורבתים"
וה"בלתי-מתורבתים", כך שבעיית המהפכה הסוציאליסטית מקבלת אופי עולמי
באופן מושלם וסופי. הביורוקרטיה שסובייטית ניסתה להתעלם מהמניפסט ביחסה לשאלת יסוד
זו. הניוון הבונפרטיסטי של המדינה הסובייטית מהווה הדגמה איומה לכזב הטמון בתיאוריה
של סוציאליזם בארץ אחת.
11. "כאשר, במהלך ההתפתחות, ייעלמו ההבדלים
המעמדיים וכל היצור יתרכז בידי התאגדות נרחבת של כל העם, הכוח הציבורי יאבד אה
אופיו הפוליטי". במילים אחרות: המדינה נעלמת. החברה נשארת משוחררת מחגורת
הכפייה. רק זהו סוציאליזם. ובדרך השלילה: ההתגברות המפלצתית של הכפייה ע"י
המדינה היא עדות חותכת לכך שהחברה מתרחקת מסוציאליזם.
12. "לפועלים אין מולדת" מילים אלה
של המניפסט נחשבו יותר מפעם אחת ע"י צרי האופק לסיסמת הסתה. למעשה
הם הנחו את הפרולטריון בשאלת ה"מולדת" הקפיטליסטית. הפרת הנחיה זו
ע"י האינטרנציונל השני הביאה לא רק לארבע שנות חורבן על אירופה, כי אם גם
להתנוונות הנוכחית בתרבות העולם.
אפילו היום, כאשר מתקרבת המלחמה העתידה, שבגידת האינטרנציונל השלישי סללה לה את
הדרך, מכיל המניפסט את הקביעה המציאותית ביותר ביחס ל"מולדת"
הקפיטליסטית.
לפיכך אנו רואים שיצירתם
המשותפת והקצרה של המחברים הצעירים עדיין משמשת לנו מורה דרך חשוב ביחס לבעיות החשובות
והבוערות ביותר בשאלת המאבק לשחרור. היש ספר אתר הניתן להשוואה ולו גם מקורבת עם
המניפסט הקומוניסטי? מובן שלא נובע מכאן שאחרי 90 שנה של התפתחות חסרת תקדים של
כוחות הייצור, הרצופות במאבקים מעמדיים, לא זקוק המניפסט לתיקונים ולתוספות. למחשבה
המהפכנית אין ולא כלום עם עבודת אלילים. ניתוחים ותחזיות נבדקים ומתוקנים לאור ניסיון,
שהוא השופט העליון של ההגיון האנושי. המניפסט גם הוא דורש תיקונים ותוספות. על כל
פנים, כפי שמוכיח הניסיון ההיסטורי, תיקונים ותוספות אלת יעלו בהצלחה רק אם יבוצעו
בהתאם לגישה (מתודה) המונחת ביסוד המניפסט עצמו. אנו נשתדל להצביע עליהם בכמה מהתחומים
החשובים ביותר.
1. מרכס חשב ששום מערכת
חברתית אינה יורדת מהזירה לפני שמיצתה אח כוחותיה היצרניים. המניפסט מגנה את
הקפיטליזם על היותו בלם להתפתחות כוחות הייצור. באותה תקופה, בכל אופן, כמו בעשורים
שאחריה, בלימה זו היתה רק יחסית בטבעה. אם
אפשר היה לארגן במחצית השניה של המאה ה-19 את הכלכלה על בסיס תחילות סוציאליסטיות,
היה קצב הגדילה שלה גדול לאין שעור. אבל הנחה תיאורטית זו, שלא התגשמה, אינה סותרת
את העובדה שכוחות הייצור המשיכו להתפתח במישור העולמי עד למלחמת העולם הראשונה. רק
בעשרים השנים האחרונות, למרות ההישגים המודרניים ביותר של המדע והטכנולוגיה, החלה
תקופת סטגנציה גוברת, ואפילו שפל, בכלכלת העולם. האנושות מתחילה לבזבז את העושר שצברה,
בשעה שהמלחמה הבאה מאיימת להשמיד את כל יסודות הציויליזציה למשך שנים רבות בעתיד.
מחברי המניפסט סברו כי הקפיטליזם יושמד זמן רב לפני שיהפוך ממשטר ריאקציוני יחסית
למשטר ריאקציוני מוחלט. להחמרה זו אנו עדים רק בדור האחרון והיא שינתה את התקופה
לעידן של מלחמות, מהפכות ופשיזם.
2. שגיאתם של מרכס ואנגלס
לגבי התאריכים ההיסטוריים נובעת מאי-הערכה מספקת של האפשרויות העתידות שהיו טמונות
בקפיטליזם, ומצד שני מהערכת-יתר של בשלותו המהפכנית של הפרולטריון. מהפכת 1848 לא
הפכה למהפכה סוציאליסטית כפי שהעריך המניפסט, אלא פתחה בפני גרמניה את ההזדמנות להתפתחות
קפיטליסטית עצומה. ניסיון הקומונה הפריזאית הוכיח שהפרולטריון, ללא מפלגה מהפכנית
מתאימה בראשו, איננו יכול ליטול את הכוח מהבורגנות. בינתיים, התקופה המתמשכת של שגשוג
קפיטליסטי לא הביאה לחינוך האבנגרד המהפכני, אלא להתנוונות בורגנית של האריסטוקרטיה
הפועלית, שהפכה למכשול הראשי למהפכה פרולטרית. מטבע הדברים, לא יכלו מחברי המניפסט
לחזות "דיאלקטיקה" זו.
3. לגבי המניפסט היה
הקפיטליזם ממלכת התחרות החופשית. בהתייחסו לריכוז הגובר של ההון, המניפסט לא הסיק
את המסקנה המתבקשת לגבי המונופול, שהפך למבנה הקפיטליסטי השליט בתקופתנו, ומהווה
את התנאי המוקדם החשוב ביותר לכלכלה סוציאליסטית. לאחר מכן, ב"קפיטל",
הציג מרכס את הנטייה הקיימת בתחרות החופשית לעבור למונופול. היה זה לנין שתרם את
האפיון המדעי של הקפיטליזם המונופוליסטי בחיבורו על האימפריאליזם.
4. בהתבססם בעיקר על הדוגמה של "המהפכה התעשייתית"
באנגליה, מתארים מחברי המניפסט באורח חד-צדדי מדי את התפוררות מעמדות הביניים
המביאה לפרולטריזציה המונית של אומנים, בעלי מלאכה זעירים ואיכרים. לאמיתו של דבר,
הכוחות היסודיים של התחרות רחוקים מהשלמת מלאכתם בתהליך זה, שהוא מתקדם וברברי
כאחד. הקפיטליזם החריב את הזעיר-בורגנות בקצב מהיר לאין ערוך מזה שבו גרם לה לעבור
פרולטריזציה. יתר-על-כן, המדינה הבורגנית מכוונת זה זמן ארוך את מדיניותה לשימור
מלאכותי של שכבות זעיר-בורגניות. מצד שני, ההתפתחות הטכנולוגית וייעול התעשייה יוצרים
אבטלה כרונית ומשמשים מחסום לפרולטריזציה של הזעיר-בורגנות. בנוסף לכך, התפתחות
הקפיטליזם האיצה את גדילתן של שכבות טכנאים, אדמיניסטרטורים, בעלי מקצועות חופשיים,
בקיצור כל אלה הקרויים "המעמד הבינוני החדש". ומכאן - מעמדות הביניים, שלהיעלמותם
התייחס המניפסט בצורה החלטית, מהווים אפילו בארץ כה מתועשת כגרמניה את מחצית
האוכלוסייה. בכל אופן, ההשתמרות המלאכותית של השכבה הזעיר-בורגנית המיושנת איננה משככת
את הסתירות החברתיות אלא להפך, היא מוסיפה להם ארסיות מיוחדת, ויחד עם חייל
המובטלים המתמיד היא מהווה את אחד הביטויים הממאירים ביותר של שקיעת הקפיטליזם.
5. בצפותו לעידן מהפכני מכיל המניפסט (בסוף הפרק
השני) 11 דרישות המתייחסות לתקופת המעבר הישיר בין הקפיטליזם
לסוציאליזם. בהקדמתם למהדורת 1872 הצהירו מרכס ואנגלס שחלק מתביעות אלו התיישנו, ומכל
מקום הן בעלות חשיבות משנית. הרפורמיסטיים ניסו לפרש הצהרה זו ברוח הטענה כי
תביעות מעבר מהפכניות פינו לנצח את מקומן ל"פרוגרמת מינימום" סוציאל-דמוקרטית,
אשר כידוע אינה חורגת מגבולות הדמוקרטיה הבורגנית. למעשה, מחברי המניפסט הציגו
בדייקנות את התיקון העיקרי לתכנית המעבר שלהם: "מעמד הפועלים אינו יכול לאחוז
במנגנון המדינה ולהכניע אותו לצרכיו". כלומר, התיקון הוא כנגד הפטישיזם של
הדמוקרטיה הבורגנית. מאוחר יותר הציב מרכס נגד המדינה הקפיטליסטית את המדינה
מטיפוס הקומונה. כיום לא תיתכן פרוגרמה מהפכנית ללא דרישה לסובייטים ולשלטון פועלי. באשר לשאר הדרישות של המניפסט,
שנראו "מיושנות" בתקופה של פעילות פרלמנטרית שלווה, זוכים היום למשמעותם
האמיתית. "פרוגרמת המינימום" הסוציאל-דמוקרטית מצד שני, הפכה למיושנת
ואבודה.
6. בהסתמכן על התחזית לפיה
"המהפכה הבורגנית הגרמנית תהיה שלב מקדים למהפכה הפרולטרית שיבוא מיד
בעקבותיה", המניפסט מתאר את מצבה של ציויליזציה אירופית, שהיה מתקדם ביותר בהשוואה
למה שהיה קיים באנגליה במאה ה-17 ובצרפת במאה ה-18, ואת התפתחותו הרחבה לאין ערוך של
הפרולטריון. השגיאה ביסוד התחזית איננה רק בתאריך. המהפכה של 1848 הראתה תוך חודשים
ספורים שבדיוק תחת תנאים מתקדמים יותר, אף אחד מהמעמדות הבורגניים אינו מסוגל
להוביל את המהפכה לידי השלמתה. הבורגנות הגדולה והבינונית קשורה יתר על המידה
בבעלי האדמות, והיא כבולה באזיקי הפחד מפגי ההמונים. הזעיר-בורגנות מפוצלת מידי, וראשי
הנהגתה קשורים ותלויים בבורגנות הגדולה. כמו שהתברר ע"י ההתפתחות הכללית העקבית
באירופה ואסיה, המהפכה הבורגנית בעצמה איננה יכולה להיות מושלמת. טיהור גמור של
החברה מסחי הפיאודליזם אפשרי רק בתנאי שהפרולטריון, משוחרר מהשפעת המפלגות
הבורגניות, יכול לתפוס מקומו בראש האיכרות ולייסד את הדיקטטורה המהפכנית. בדיון
זה, המהפכה הבורגנית מופיעה משולבת בשלב הראשון של המהפכה הסוציאליסטית, עד כדי
העלמות גמורה לתוכה. המהפכה הלאומית לפיכך, הופכת חוליה במהפכה העולמית. ההתמרה של
היסודות הכלכליים ושל היחסים החברתיים מקבלת אופי מתמיד.
למפלגות מהפכניות באזורים הנחשלים אל אסיה,
אמריקה-הלטינית ואפריקה, הבנה ברורה של הקשר האורגני הקיים בין מהפיכה דמוקרטית
ודיקטטורה של הפרולטריון ולפיכך למהפכה הסוציאליסטית הבינלאומית היא שאלה של חיים
ומוות.
7. בתארו כיצד הקפיטליזם סוחף לתוך מערבולתו ארצות נחשלות
וברבריות, לא מכיל המניפסט התייחסות כלשהי למאבק של אזורים קולוניאליים וקולוניאליים
למחצה לעצמאות. מכיוון שמרכס ואנגלס החשיבו את המהפכה הסוציאליסטיות ב"ארצות
הציויליזציה המתקדמות לפחות" כתופעה של השנים הקרובות, נפתרה הבעיה
הקולוניאלית אוטומטית לגביהם, לא כתוצאה ממאבק בלתי-תלוי של עמים מדוכאים, אלא
כתוצאה מניצחון הפרולטריון במרכזי הקפיטליזם במטרופולין. שאלת האסטרטגיה המהפכנית
בארצות הקולוניאליות והקולוניאליות למחצה לא נידונה אפוא לחלוטין במניפסט. אבל שאלה
זו דורשת פתרון נפרד. למשל, עובדה היא שבשעה ש"המולדת הלאומית" הפכה לאחד
המכשולים ההיסטוריים ההרסניים ביותר במדינות הקפיטליסטיות המפותחות, היא עדיין
מהווה גורם מתקדם יחסית בארצות נחשלות, הנאלצות להיאבק למען קיום עצמאי.
"קומוניסטים", מצהיר המניפסט,
"תומכים בכל מקום בכל תנועה מהפכנית נגד הסדר הפוליטי והחברתי
הקיים". תנועת הגזעים הצבעוניים נגד האימפריאליסטים המשעבדים היא אחת התנועות
החשובות ביותר ורבות העוצמה ביותר כנגד הסדר הקיים, ולכן ראויה היא לתמיכה שלמה,
בלתי-מותנית ובלתי-מוגבלת של הפרולטריון הלבן. זכות הראשונים על פיתוח אסטרטגיה
מהפכנית לגבי עמים מדוכאים שייכת בראש ובראשונה ללנין.
8. החלק העתיק ביותר של המניפסט - לא כשיטה אלא כתוכן -
הינו ביקורת של ספרות סוציאליסטית בחלק הראשון של המאה ה-19 (פרק 3) והגדרת עמדת
הקומוניסטים ביחס למפלגות האופוזיציה השונות (פרק 4). התנועות והמפלגות המוזכרות במניפסט
טואטאו בצורה כה מוחצת ע"י מהפכת 1848 או ע"י מהפכת-הנגד שבאה בעקבותיה,
שהקורא חייב לחפש אחרי שמותיהם במילון היסטורי. בכל אופן, גם בחלק זה קרוב המניפסט
אלינו מאשר לדור הקודם, בתקופת הפריחה של האינטרנציונל השני. כשהמרקסיזם גילה
סמכות בלתי-מעורערת, היה ברור כי רעיונות הסוציאליזם הקדם-מרקסיסטי נסוגו באופן
סופי. פני הדברים שונים כיום. ריקבון הסוציאל-דמוקרטים והאינטרנציונל הקומוניסטי
בכל שלב מוליד מפלצות אידיאולוגיות חדשות לבקרים. המחשבה הסנילית הופכת
לאינפנטילית. בחיפוש אחרי נוסחאות פלא מגלים נביאי תקופת השפל מחדש דוקטרינות שנקברו
לפני זמן רב ע"י הסוציאליזם המדעי.
בנוגע לשאלת מפלגות האופוזיציה, דווקא בתחום
זה העשורים שחלפו הביאו את השינויים הבולטים ביותר, לא רק מכיוון שמפלגות ישנות
נדחו הצידה ע"י החדשות, אלא גם בגלל שאופי המפלגות ויחסיהן ההדדיים השתנו באופן
יסודי עקב תנאי התקופה האימפריאליסטית. המניפסט אפוא, צריך להיות מורחב במסמכים החשובים
ביותר של ארבעת הקונגרסים הראשונים של האינטרנציונל הקומוניסטי, הספרות העקבית של
הבולשביזם, והחלטות הועידה של האינטרנציונל הרביעי.
הערנו קודם כי לפי מרכס אין סדר חברתי נפרד
מהבמה מבלי שימצה בתחילה את הכוחות הגלומים בו. על כל פנים, אפילו סדר חברתי מיושן
אינו מפנה את מקומו לסדר חדש ללא התנגדות. שינוי במשטרים חברתיים מחייב את הצורה
החריפה ביותר של המאבק המעמדי, כלומר - המהפכה. אם הפרולטריון מסיבה זו או אחרת
מוכיח עצמו כבלתי מסוגל לחסל את הסדר הבורגני בתנופה אמיצה, אזי הקפיטל הפיננסי
הנאבק אין לו דרך אחרת במלחמתו לשמירת שלטונו המתערער מאשר לפנות לזעיר-בורגנות
הנהרסת ומדוכאת על ידו, ולהפוכה לצבא הפרעות של הפשיזם. הניוון הבורגני של הסוציאל-דמוקרטיה
והניוון הפשיסטי של הזעיר-בורגנות אחוזים זה בזה כסיבה בתוצאה.
בימינו, מבצע האינטרנציונל השלישי באופן זדוני
יותר מאשר האינטרנציונל השני, בכל הארצות את מלאכת ההתעיה והדמורליזציה של העמלים.
בבצעם טבח האבנגרד של הפרולטריון הספרדי, לא זו בלבד ששכיריה שלוחי הרסן של מוסקבה
סוללים את הדרך לפשיזם, אלא עושים חלק נכבד מעבודתו. המשבר המתמשך של המהפכה העולמית,
שהופך יותר ויותר למשבר התרבות האנושית, ניתן להצגה כמשבר ההנהגה המהפכנית.
כממשיך מסורת מפוארת, בה מהווה "המניפסט
של המפלגה הקומוניסטית" את החוליה המוקדמת ביותר, מחנך האינטרנציונל הרביעי
קאדרים חדשים לפתרון בעיות חדשות. התיאוריה הינה ההכללה של המציאות. בגישה ישירה
לתיאוריה מהפכנית מבוטאת השאיפה העזה לבנות מציאות חברתית חדשה. העובדה כי בחלק
הדרומי של היבשת השחורה היו חברינו לרעיון הראשונים שתרגמו את המניפסט לשפה האפריקנית
היא דוגמא נוספת לעובדה שהמחשבה המרכסיסטית חיה היום רק תחת דיגלו של האינטרנציונל
הרביעי. לו שייך העתיד. כאשר תיחגג שנת המאה של המניפסט הקומוניסטי, יהיה האינטרנציונל
הרביעי הכוח המהפכני המכריע על כוכבנו.
מקסיקו סיטי, ה-30 באוקטובר, 1937
