המהפכה המתמדת - מהי ? (תזות)

 

ליאון טרוצקי

 

1. התיאוריה של המהפכה-המתמדת דורשת כיום את תשומת-הלב הרבה ביותר מצד כל מרכסיסט, שכן התפתחות המאבק האידיאולוגי ומלחמת-המעמדות, הוציאה באופן מוחלט את השאלה הזו מתחום הזיכרונות של המחלוקות הישנות בין מרכסיסטים רוסים ומציבה אותה כשאלת האופי, הקשרים הפנימיים והשיטות של המהפכה הבינלאומית בכלל.

 

2. לגבי הארצות בעלות התפתחות בורגנית מפגרת, ובעיקר לגבי הארצות הקולוניאליות והקולוניאליות-למחצה, משמעותה של תיאורית המהפכה-המתמדת היא כי הפתרון האמיתי והשלם של משימותיהן הדמוקרטיות ומשימות השחרור-הלאומי אינו יכול להיות אלא הדיקטטורה של הפרולטריון, המתייצב בראש העם המדוכא, ובראש ובראשונה בראש המוני האיכרים.

 

3. לא רק השאלה האגררית, אלא אף השאלה הלאומית, מייעדים לאיכרות - המהווה את רוב רובה של אוכלוסיית הארצות הנחשלות - תפקיד מכריע במהפכה הדמוקרטית. ללא ברית בין הפרולטריון והאיכרות, לא תיפתרנה משימות המהפכה הדמוקרטית; לא ניתן אף להעמידן על הפרק בצורה רצינית. אולם הברית בין שני מעמדות אלה לא תתגשם אלא תוך מאבק בלתי נלאה נגד השפעת הבורגנות הליברלית הלאומית.

 

4. יהיו אשר יהיו השלבים התקופתיים הראשונים של המהפכה בארצות השונות, את הברית המהפכנית של הפרולטריון והאיכרות ניתן להעלות על הדעת, אך ורק כמונהגת פוליטית על-ידי האבנגרד הפרולטרי המאורגן במפלגה קומוניסטית. ומכאן משתמע כי ניתן להעלות על דעת את ניצחון המהפכה הדמוקרטית רק כמושגת באמצעות דיקטטורה של הפרולטריון, הנשען על בריתו עם האיכרות, ומבצע בראש ובראשונה, את משימות המהפכה הדמוקרטית.

 

5. מנקודת-מבט היסטורית, הסיסמה הבולשביקית הישנה "דיקטטורה דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרות", הביעה בדיוק את היחסים שאופיינו לעיל, בין הפרולטריון, האיכרות והבורגנות הליברלית. דבר זה הוכח על-ידי ניסיון "אוקטובר". אולם הנוסחה הישנה של לנין לא העריכה מראש מה יהיו היחסים הפוליטיים ההדדיים של הפרולטריון ושל האיכרות בתוך הגוש המהפכני. במלים אחרות, הנוסחה השאירה מקום, ביודעין, למספר נעלמים אלגבריים, אשר תוך כדי הניסיון ההיסטורי צריכים היו לפנות מקומם ליסודות אריתמטיים מדויקים. ניסיון זה הוכיח, בנסיבות שאינן מתירות אפשרות של פירוש אחר כלשהו, כי התפקיד שמשחקת האיכרות - ותהא חשיבותה המהפכנית אשר תהא - לא יכול להיות תפקיד עצמאי, ועוד פחות מכך, תפקיד מנהיג. האיכר הולך בעקבות הפועל או בעקבות הבורגני. פירושו של דבר כי את "הדיקטטורה הדמוקרטית של הפרולטריון והאיכרות" לא ניתן לתפוס אלא כדיקטטורה של הפרולטריון המוביל אחריו את המוני האיכרים.

 

6. דיקטטורה דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרות, בחינת משטר הנבדל בתוכנו המעמדי מן הדיקטטורה של הפרולטריון, ניתן לממש רק במידה ואפשר להקים מפלגה מהפכנית עצמאית אשר תבטא את האינטרסים של הדמוקרטיה האיכרית והזעיר-בורגנות בכלל, מפלגה שתהא מסוגלת, בסיוע הפרולטריון, לתפוס את השלטון ולקבוע את מצעו המהפכני. ההיסטוריה המודרנית, בעיקר זו של רוסיה בעשרים וחמש השנים האחרונות, מראה לנו כי המכשול החוסם את הדרך בפני עיצוב מפלגה איכרית, הינו העדר העצמאות הכלכלית והפוליטית של הזעיר-בורגנות (והאיכרות), והדיפרנציאציה העמוקה בתוכה. זו מאפשרת לשכבותיה העליונות לכרות ברית עם הבורגנות הגדולה בשעה של התרחשויות מכריעות, בעיקר בעת מלחמה או מהפכה, שעה שהשכבות התחתונות כורתות ברית עם הפרולטריון, דבר המאלץ את השכבות הבינוניות לבחור בין שני הכוחות. בין משטרו של קרנסקי והשלטון הבולשביקי, בין הקואומינטאנג ודיקטטורת הפרולטריון, אין בנמצא, ולא יתכן שיהיה משטר ביניים כלשהו, כלומר, שום דיקטטורה דמוקרטית של הפועלים והאיכרים.

 

7. ניסיונו של האינטרנציונל הקומוניסטי להשליט כיום בארצות-המזרח את הסיסמה של דיקטטורה דמוקרטית של הפרולטריון והאיכרות, סיסמה שהיא נחלת-העבר מזה זמן רב, משמעותו אינה יכולה להיות אלא ריאקציונית. במידה ומציבים סיסמה זו כנגד הסיסמה של דיקטטורת הפרולטריון, היא מסיעת, פוליטית, להתפרקותו של הפרולטריון ולטמיעתו בקרב ההמונים הזעיר-בורגנים ויוצרת בכך תנאים נוחים להגמוניה של הבורגנות הלאומית, דהיינו לפשיטת-הרגל ולהתמוטטות של המהפכה הדמוקרטית. הכנסת סיסמה זו למצע האינטרנציונל הקומוניסטי, פירושה בגידה אמיתית במרכסיזם ובמורשת אוקטובר של הבולשביזם.

 

8. הדיקטטורה של הפרולטריון התופס את השלטון ככוח מנהיג של המהפכה הדמוקרטית, ניצבת במהרה ובאורח בלתי-נמנע בפני המשימות המאלצות אותה לבצע חדירות עמוקות לתחום של זכות הקניין הבורגנית. במהלך התפתחותה, משתנה המהפכה הדמוקרטית במישרין למהפכה סוציאליסטית, ובכך נעשית למהפכה מתמדת.

 

9. תפיסת השלטון על-ידי הפרולטריון אינה מסיימת את המהפכה. היא רק חונכת אותה. את בניית הסוציאליזם ניתן לתפוס רק על בסיס המאבק המעמדי בקנה-מידה לאומי ובינלאומי. לאור השליטה המכרעת של היחסים הקפיטליסטים בזירה העולמית, יביא מאבק זה בהכרח להתפרצויות עזות, כלומר, למלחמות-אזרחים - מבית, ולמלחמות מהפכניות - מחוץ. בכך מתבטא האופי הפרמננטי של המהפכה הסוציאליסטית עצמה, אם מדובר בארץ נחשלת אשר זה עתה השלימה את מהפכתה הדמוקרטית, או בארץ קפיטליסטית ישנה אשר כבר עברה דרך תקופה ארוכה של דמוקרטיה ופרלמנטריזם.

 

10. את המהפכה הסוציאליסטית לא ניתן להביא אל סיומה בגבולות לאומים. אחת הסיבות המהותיות למשבר החברה הבורגנית - מקורה בנטייתם כל כוחות-הייצור שהיא יצרה לצאת ממסגרת המדינה הלאומית. מכאן המלחמות האימפריאליסטיות - מחד, והאוטופיה של ארצות-הברית הבורגניות של אירופה - מאידך. המהפכה הסוציאליסטית מתחילה בתחום הלאומי, מתפתחת בזירה הבינלאומית ומסתיימת בזירה העולמית. כך נעשית המהפכה הסוציאליסטית למהפכה מתמדת במובן חדש, והרחב ביותר של המונח: היא אינה מסתיימת אלא בניצחון הסופי של החברה החדשה על כוכב-הלכת שלנו כולו.

 

11. התרשים של התפתחות המהפכה העולמית - אשר הותווה לעיל, מבטל את השאלה של הארצות ה"בשלות" וה"בלתי-בשלות" לסוציאליזם, בהתאם למיון דקדקני וקשוח זה אשר קבע המצע הנוכחי של האינטרנציונל הקומוניסטי. במידה בה יצר הקפיטליזם את השוק העולמי, את חלוקת-העבודה העולמית ואת כוחות-הייצור העולמיים - הוא הכין את כלל הכלכלה העולמית לבניית הסוציאליזם.

הארצות השונות תגענה לבנייה זו בקצב שונה. בנסיבות מסוימות יכולות ארצות נחשלות להגיע לידי דיקטטורה של הפרולטריון מהר יותר מארצות מפותחות, אך הן תגענה לסוציאליזם מאוחר יותר מאלה האחרונות. ארץ נחשלת, קולוניאלית או קולוניאלית-למחצה, שבה הפרולטריון אינו מוכן במידה מספקת בכדי לקבץ סביבו את האיכרות ולתפוס את השלטון, אינה מוכשרת, מעצם עובדה זו, לבצע כיאות את המהפכה הדמוקרטית. לעומת זאת, בארץ בה מגיע הפרולטריון לשלטון בעקבות מהפכה דמוקרטית, יהיה גורלם המאוחר יותר של הדיקטטורה והסוציאליזם פחות תלוי, בסופו של דבר, בכוחות-הייצור הלאומיים, מאשר בהתפתחות המהפכה הסוציאליסטית הבינלאומית.

 

12. התיאוריה של סוציאליזם בארץ אחת, אשר הפריחה ניצניה בתוך רפש הריאקציה נגד "אוקטובר", היא התיאוריה היחידה העומדת באופן עמוק ועקבי בניגוד לתיאוריה של המהפכה-המתמדת.

ניסיונם של האפיגונים, תחת שבט-הביקורת, לצמצם את יישומה של תורת הסוציאליזם בארץ אחת לרוסיה בלבד, עקב תכונותיה המיוחדות (השטח, העושר הטבעי), אינו מתקן דבר, להפך, הוא עוד מוסיף ומקלקל. הויתור על גישה בינלאומית מוביל באופן בלתי נמנע למשיחיות לאומית, כלומר, להכרה ביתרונות ובייחוד ספציפי, המאפשרים לארץ מסוימת לשחק תפקיד שאין יתר הארצות מסוגלות להתנשא למדרגתו.

חלוקת-העבודה העולמית, תלותה של התעשייה הסובייטית בטכניקת-חוץ, תלותם של כוחות-הייצור של הארצות המפותחות בחומרי-הגלם האסייניים וכו', מוציאים מכלל אפשרות בניית חברה סוציאליסטית אוטונומית, מבודדת בחלק-עולם כלשהו.

 

13. התיאוריה של סטלין-בוכרין לא רק מציבה באופן מכני, זו מול זו, את המהפכה הדמוקרטית והמהפכה הסוציאליסטית, חרף ניסיון המהפכות הרוסיות, אלא אף מנתקת את המהפכה הלאומית מן המהפכה הבינלאומית. היא מציבה בפני מהפכות הארצות הנחשלות את-משימת כינונו של משטר הדיקטטורה הדמוקרטית הבלתי ניתן למימוש, משטר שהיא מנגידה לדיקטטורה של הפרולטריון. בכך היא מחדירה אשליות וסיפורי-בדים לתחום הפוליטיקה, היא משתקת את מאבק הפרולטריון על השלטון במזרח ובולמת את ניצחון המהפכות הקולוניאליות.

מנקודת-מבטה של תיאוריית האפיגונים, כיבוש השלטון על-ידי הפרולטריון מהווה, כשלעצמו, את השלמת המהפכה (ב"תשעים אחוז", לפי נוסחתו של סטלין); היא פותחת את תקופת הרפורמות הלאומיות. תיאוריית שילובו של הקולאק בסוציאליזם ותיאוריית ה"נייטרליזציה" של הבורגנות העולמית, הינן על כן, בלתי נפרדות מתיאוריית הסוציאליזם בארץ אחת. יחדיו הן נופלות וקמות.

התיאוריה של סוציאליזם לאומי משפילה את ערכו של האינטרנציונל הקומוניסטי, אותו היא מנצלת כנשק עזר ששימושו במאבק נגד התערבות צבאית. המדיניות הנוכחית של האינטרנציונל הקומוניסטי, משטרו ומבחר המנהיגים שבו, הולמים באורח מושלם את התדרדרותו והיהפכו לגדוד עזר שאינו מיועד לבצע בדרך אוטונומית משימות המועלות לפניו.

 

14. מצעו של האינטרנציונל הקומוניסטי, יצירת בוכרין, הוא אקלקטי מתחילתו ועד סופו. זהו ניסיון נואש לאחד את התיאוריה של סוציאליזם בארץ אחת עם האינטרנציונליזם המרקסיסטי, שהינו, יחד עם זאת, בלתי נפרד מן האופי הפרמננטי של המהפכה העולמית. שאלת המצע, אף היא בלתי נפרדת משאלת שתי התיאוריות המנוגדות: התיאוריה של המהפכה המתמדת והתיאוריה של סוציאליזם בארץ אחת. בעיית המהפכה-המתמדת חרגה כבר מזמן מעבר לחילוקי-הדעות החולפים בין לנין וטרוצקי, חילוקי-דעות אשר, יתר על כן, ההיסטוריה נטלה מהם לחלוטין את העוקץ. מדובר במאבק בין הרעיונות הבסיסיים של מרכס ושל לנין, מצד אחד, לבין האקלקטיות של הצנטריסטים, מצד שני.

 

                                                                  קונסטנטינופול, ה-30 בנובמבר, 1929